דרכו של הרמב"ם ליקח הדרשה היותר פשוטה, אף על גב שנדחית בגמרא, ולפעמים מביא פסוק שלא נזכר בגמרא כלל, מאחר שהוא מבואר יותר ... שאינו מקפיד רק לכתוב הדבר היותר מתקבל, כיוון שלא יוצא ממנה דבר לעניין דין ... כי כבר נודע שאין דרכו של הרמב"ם לחדש דינים, רק להעתיק דיני התלמוד כצורתם וכלשונם, כל אחד ואחד על מקומו וכנו ...
דרכו של הרמב"ם הוא, שכל דבר הנלמד מגזירה שווה או באחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, קורא להם 'דברי סופרים' אף שהוא מן התורה, והטעם כיוון שאינו מפורש בתורה, ולולי שקיבלו סופרים פירושו, לא היינו מבינים אותו כך, משום כך שייך יפה לקרותו 'דברי סופרים' ... שלהרמב"ם, זכרונו לברכה, שתי משמעויות יש לו לדבר 'מדברי סופרים', ויובן בו כפי העניין, או שיורה על דבר שאינו מפורש בפירוש אבל דינו דין תורה, או יורה לפעמים על דבר שהוא מדברי חכמים לגמרי, שאינו דין תורה, וכאילו יאמר שהוא מדבריהם.