ובאמת לימוד התורה הוא חיוב גמור, וכמו שכתב מרן: 'כל איש ישראל חייב בלימוד תורה, בין עני בין עשיר', ועוד שיש בלימוד התורה כמה תועליות, וכמו שאמרו באבות: 'רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה', ועוד בה כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שעיקר ביאת האדם לעולם הזה, הוא כי בהיות הנשמה תחת כיסא הכבוד הייתה ניזונת בתורת צדקה, ואחר כן, מי שאינו מקיים מצוות ומעשים טובים אז ביאתו לעולם הזה אין בה שום ריווח. ובזה, אפשר לפרש דברי הכתוב: 'כי תקנה עבד עברי' - דהיינו: 'כי' - נוטריקון: כב-יכול, 'תקנה' - נוטריקון: תקן נשמת האדם שתהיה ניזונת משלה. ומה היא תקנתה? - 'עבד', שהאדם הנזכר, צריך שיעבוד להקדוש ברוך הוא ... וצריך לעבוד כל ימיו, וזהו: 'שש שנים יעבוד' - דהיינו שש עשיריות עד 'ובשביעית', דהיינו שבע עשיריות, וכמו שאמר הכתוב: 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה', ואם האדם הנזכר לא עשה כן, ולא קיים מצוות ומעשים טובים, אז ביאתו לעולם הזה חינם. וזהו שסיים הפסוק: ואם הוא 'יצא לחופשי' - רצונו לומר כשיוצא מהעולם הזה הוא חופשי, שלא קיים המצוות, אז חינם ביאתו לעולם הזה.