מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שעני בתורה שמח בחידושו יותר ממה שלומד החכם.
ומורשי לבבי ניתקו מדברי הספרים שבכל אתר ואתר, המה מגדילים בעונש אדם, העולה על ליבו חידוש תורה, אפילו כל שהוא, ואינו כותבו, כי לא גילו לו מן השמיים, אלא על מנת לכותבו. והן לו יהי, כי מה ייתן ומה יוסיף גרגר קטן לפי חכמים ותלמידיהם, אשר דשו רבים מהם בעקבם, ובפרט אם אינו עולה לרצון לפניהם, עם כל זה חובתי ואעשנה, אינו חייב אדם אלא כשיעורו.
אשאלך והודיעני, הייתכן לומר שהעני יאכל למלאת בטנו כמאכל העשירים: ברבורים, אבוסים, יין, וחיים לפי חכמים - זה לא ייתכן, כי הוא נודד ללחם איה, ולפני לחמו אנחתו תבוא, ובהזדמן לפניו הלחם - שמוח ישמח בו, יותר מאכילת העשיר ותפנוקי העשיר. וכי יעלה על דעת העני לומר, מאחר שלא נזדמן לי בשר ויין - שלא אוכל, אם כן כל ימיו בתענית. כן הדבר הזה, כי אין עני אלא מן התורה, ואין עשיר אלא בתורה, ואתה תבאר הנמשל. ובפרט, שהעולים על ליבו, הן המה חלקי ניצוצי תורתו ונשמתו שקיבל מהר סיני, ומה גם שעיקר בריאת האדם בעולם להעלות לאור ניצוצי תורתו ונשמתו כאן בכתב, כפי מה שיורוהו מן השמיים.
חכם יהודה חיים הכהן, יהודה יעלה, כרך א', הקדמה, עמ' 3. דפוס ציון, ירושלים תרפ"ה-תרפ"ו (1926-1925). מתוך 'החכם היומי'