מקצת שבחו

חכם מנצור מרזוק, נולד לאמו ולאביו בסביבות שנת תפ"ג (1723), בחלב, שבסוריה. 

בילדותו עלה לארץ עם משפחתו והתיישבו בירושלים. אביו נפטר, ואמו גידלה אותו ואת אחיו חכם סעדיה מרזוק בתורה וביראה. הוא למד עם אחיו בבית המדרש 'בית יעקב פירירה' בירושלים, מפי חכם ישראל מאיר מזרחי, מחבר הספר 'פרי הארץ', שנתמנה לראש הישיבה בשנת תקט"ו (1755), ומפי אחיו החכם ניסים חיים משה מזרחי, מחבר הספר 'אדמת קודש'. נשא לאישה את מרת רוזולה. גדל בתורה, והיה לאחד מחשובי חכמי ירושלים. היה שני לחתום, אחר הראשון לציון, חכם יום-טוב אלגאזי, שנתמנה לתפקידו בשנת תקל"ג (1773). העמיק בלימוד את חוכמת הקבלה, והיה מכוון תפילתו לפי כוונות האר"י.

בשנת תקל"ז (1777) הוציא לאור בשאלוניקי את ספרו 'קורבן אליצור' - על מסכת עבודה זרה, ושו"ת. בשנת תקמ"ג (1783) הוציא לאור בשאלוניקי את ספרו 'צור תעודה' - הלכות שלוחים לרמב"ם.

חכם מנצור מרזוק חלה ונפטר ביום ד' בסיוון תקמ"ג (1783), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.

בשנת תקמ"ו (1786), לאחר מותו, תלמידו חכם מרדכי נבון הוציא לאור בשאלוניקי את ספרו 'בן פדהצור' - דרושים והספדים.