'גרונם' - שלוש פעמים במסורה: 'רוממות אל בגרונם', 'קבר פתוח גרונם', 'לא יהגו בגרונם' - נראה שכוונת בעל המסורה בזה, היא על מה שכתבו חכמינו זיכרונם לברכה במסכת יבמות: 'אמר רבי יוחנן, משום רבי שמעון בר יוחאי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר, שנאמר 'דובב שפתי ישנים'. וזהו שכתב בעל המסורה: אם בני תורה הם, עוסקים בתורה בעולם הזה ומחדשים בה חידושים, אז כשיאמרו בני אדם, אותם חידושים שחידש אחר מיתתו, והוא מוטל בקבר, אפילו כך 'פתוח גרונם' ושפתותיהם דובבות שם בקבר. לא כן אם תורתם היא עקרה, שאינם מחדשים דבר בלימודם, אז אף על פי שיש להם שכר לעולם הבא על אותו לימוד, מכל מקום אחר מיתתם 'לא יהגו בגרונם' - דהיינו שאין שפתותיהם דובבות בקבר, כיוון שלא חידשו שום דבר בלימודם, כדי כשיאמרו אותו אחרים משמו, אחרי פטירתו ... שהרי לא חידש שום דבר חדש באותו לימוד שהיה לומד, כשהיה חי.