כששמע משה רבינו מרבי עקיבא, שדורש על כל קוץ וקוץ, תילי תילים הלכות ולא הבין, חלשה דעתו. אשר אינו מובן כל כך, על העניו מכל אדם, שאמר: 'מי יתן והיה כל עם ה' נביאים' ...
ולמה חרה לו כאן? אך הוא אשר דברנו, כי אחרי ששמע שרבי עקיבא חריף יותר ממנו, וחכמתו רבה, ועוקר הרים וטוחנן זה בזה, עד כי כל דבריו מתקבלים הם על אוזן שומעת, ואולי על ידי רב הפלפול יהא נוטה קצת מהקבלה, ואף אם גם בלבו נראה הדברים אמת, על כן הוא אמת המדומה ולא אמיתי, אחרי שהוא היפך השתלשלות מהמקור, ולכן חלשה דעתו עד ששמע משה רבינו, שיסוד פלפולו וחריפותו מיוסדים רק על קבלת רבותינו שהיא אמיתית ... והדברים הללו הם תשובה ניצחת, לאלו המתמרמרים על ספרים המתחדשים תמיד באומרם: איזה חדשות הביאו לנו, הלא מבוארים הם בספרי הראשונים, אך אין ממש בדבריהם ... האמת היא כי כל חיובה וקיומה ותכליתה של תורתנו הקדושה, הכל הוא רק להבין ולבאר דברים הנסתרים, וזאת ממש היא חידושה, ועיין הקדמת הרמב"ן, שכתב וזו לשונו: 'אבל יש אשר קולמוס הראשונים סתמן, ועתה צריכים הנגרים להולמן'.