'מי כעמך ישראל' היקרים והמסולאים, להדמות ליוצרם, וילבשם כותנות וציציות שמעשיהם נאים, מכריע הוא את כולם. זה גם מביאים אותם לבית הכנסת בשמחה רבה, בשירים ותשבחות, 'בערב היא באה ובבקר' אין לדבר קצבה, זמירות יאמרו, וישאו את קולם.
והנה לכאורה יש לתור ולדרוש טעם, כעיקר למנהגם של ישראל תורה, אשר נהגו פה איזמיר, יעזרה א-לוהים, בשבת הלבשה, בהתאסף ראשי עם, וכל ישראל, רובם מתוך כולם, בבית הכנסת והמשוררים בתוכם, לשיר בקול נעים שירה חדשה, באשמורת הבוקר, ונמשכים בשיר על עלות השחר, ומנהגם בזה וודאי תורה היא. ואפשר כי בא הרמז למה שאמר הגאון המפורסם החבי"ף, ישמרהו הרחום וינצור אותו בספרו הקדוש 'נפש חיים', אות שיר סימן מ"ז, משם התיקונים, שעל ידי השירה זוכים בני ישראל לצאת מהגלות, ובזה פירש כוונת הכתוב: 'צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך'. עיין שם.
וידוע מאמר רבותינו זיכרונם לברכה: 'גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר 'שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי', אם כן נמצא שזה וזה אחד הם, ולכן כיוון ששבת זו עסוקים במצוות הצדקה, עשו תקנה זאת גם כן, יחד אספו כל הנדרשים, וזה גם נתנו קולם, ואז שוררו שירה חדשה, כיוון שעל ידי שירה זה גם יכולה היא שתגן וגאולת עולם תהיה להם וכמובן.
גם כן בא הרמז, שכיוון שעל ידי הצדקה מצינו בה כפרה, כמו שכתוב: 'וחטאך בצדקה פרוק', וכן אמרו, שגדולה צדקה יותר מכל הקרבנות, שכתוב: 'עשות צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח'. ובמדרש רבה על פסוק: 'ויסע משה את ישראל מים סוף', שעל ידי השיר נמחלים עוונותיהם, יעויין שם. משום כך, כיוון ששקולים הם, לפיכך יבואו שניהם, כי אותה אנו מבקשים, מחילה וסליחה וכפרה. וקיים ותמצא קל.