קֶס אַיֶילִין מאוד הקפיד בכבודו של המוֹנלוֹקְסֶה-הנזיר שלו. הוא תמיד הקדים לעשות את רצון המוֹלוֹקסה לפני רצונו. אחרי שקֶס אַיֶילִין הוסמך לקֶס. היו אנשים שביקשו שיהיה הקֶס שלהם - מנהיגם הרוחני.
בתקופת החריש באו אנשים רבים לעזור לקֶס אַיֶילִין בעבודת האדמה. אנשים שראו זאת אמרו למוֹנלוֹקְסֶה שלו: לקֶס אַיֶילִין חורשים את השדה, בעוד שהשדה שלך נטוש. כשהמוֹנלוֹקְסֶה שמע זאת, הוא קרא לקֶס אַיֶילִין. קֶס אַיֶילִין עזב מיד את השדה שלו, והעביר את כל האנשים שעבדו אצלו בשדה, לעבוד בשדה של המוֹנלוֹקְסֶה . כך במשך חמישה ימים. הוא הזניח את העבודה בשדה שלו, לטובת השדה של המוֹנלוֹקְסֶה. המוֹנלוֹקְסֶה בירך אותו מאוד. אפילו סתם אנשים, שראו את מה שקֶס אַיֶילִין עשה ברכו אותו.