נהגו לקרות בחתימת המסכת אלו השלושה פסוקים: 'מאויבי תחכמני מצותיך, כי לעולם היא לי'; 'יהי לבי תמים בחוקיך, למען לא אבוש'; 'מכל מלמדי השכלתי, כי עדותיך שיחה לי'. ושמעתי הרמז בזה, לפי שראשי תיבות של השלושה פסוקים הנזכרים הם 'מים', שהיא אות 'מם' במילוי, שלפעמים היא במילואה: 'מים', וסופי תיבות: 'ישי' - לרמוז שהעוסק במשנה שמתחלת באות 'מם' - 'מאימתי קורין' ומסיימת ב'מם' - 'בשלום', גורם לדוד בן ישי שיבוא, על דרך: 'גם כי יתנו בגוים, עתה אקבצם' - שעסק המשנה מקרב הגאולה. וקשה? - 'דוד' מי זכר שמו. ונראה לי להוסיף נופך, כי סופי הפסוקים הנזכרים הלא המה 'לי', 'אבוש', 'לי' - אותיות אחרונות 'ישי', ואותיות הקודמות להם 'לול', גימטרייה ס"ו - 'דוד בן' גימטרייה ס"ו. נשארו שתי אותיות 'בא'. ועתה בא על נכון, שבזכות המשנה, בא דוד בן ישי.