חכם יוסף מאזוז
לידה: תרנ"ה, 1985פטירה: י שבט תש"ד, 1944
מקצת שבחו
חכם יוסף מאזוז נולד לאביו חכם רחמים ולאימו מרת אמימה למשפחת חדאד, בשנת תרנ"ה (1895) בג'רבה. ראשית תורתו למד מפי אביו, חכם רחמים מאזוז, מחבר הספר 'כסא רחמים' על ספר תהילים. גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי ג'רבה. בשנת תרס"ט (1908) נפטר אביו, ולמרות קשיי הפרנסה התמיד בלימודו. בשנת תרע"ט (1919) נשא לאישה את מרת שלביה למשפחת ביתאן ונולדו להם חמישה ילדים. בתם הבכורה נפטרה בילדותה. חכם יוסף מאזוז היה עמל בתורה, אבל הקפיד לא התפרנס מתורתו. בשל קשיי הפרנסה, הרחיק עד עיר הבירה תוניס, אך קיבל עליו לשוב לג'רבה, כדי לדאוג לחינוכו של בנו חכם יהונתן מאזוז. חיבר את הספר 'יוסף חיים', פירוש לספר 'חוקי חיים' של החכם באשי, חיים פלאג'י, שנהגו ללמוד בהם חוק לישראל בלילות. הספיק לכתוב על ספר בראשית ושמות, אך לא עלה בידו להדפיס את חיבורו. בשנת תרצ"ט (1939) חלה במחלת השחפת. חכם יוסף מאזוז נפטר מדוכא בייסורים, ביום י' בטבת תש"ד (1944), ונקבר בעיר תוניס. בשנת תשט"ז (1956) עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בעיר צפת. משפחתו העלתה עימה את כתב ידו, אך הוא אבד בצוק העיתים. בשנת תשע"ב (2012), בנו, חכם יהונתן מאזוז, השלים את חיבורו של אביו, והוציאו לאור בצפת. וברא מזכי אבא. בשנת תשס"ה (2105) עצמותיו הועלו לארץ ישראל, ונטמנו בצפת.
מדברי החכם בעניין אהבת ישראל
מלמד לצער עצמו עם הציבור בסתר כבגלוי באמת ובתמים.
'מחויב אדם לצער עצמו עם הציבור בכל צרותיהם. אף על פי שהוא יושב בריווח, צריך להשתתף בצרות הציבור' - ובוודאי הכוונה בסתר כבגלוי, ולא יאמר הרי לא תיקנו השתתפות בצער הציבור, רק מפני מראית העין, אלא יהי ליבו נקי ומחשבתו טהורה, כי הוא משתתף באמת ובתמים.
חכם יוסף מאזוז, יוסף חיים, פרשת מקץ, תשע"ב (2012), עמ' ע"א. מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין מורשת אבות
מלמד עצה למי שנאלץ לדבר תוך כדי לימודו.
'דנים לקוטפים מלוח עלי שיח, שמפסיקים בלימודם לדבר דברים אחרים' - שמעתי מפי מורי ואבי, עצה למי שנאלץ לדבר, והוא תוך כדי לימודו, עליו לסמן לעצמו כאילו סיים את לימודו, באמירת הפסוק: 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן', יסגור את הספר שקורא בו, ובזה נחשב כאילו סיים את לימודו, עתה יוכל לדבר מה שירצה. אחר כך יפתח את הספר ויאמר: 'ויהי נועם', וימשיך בלימודו, כך הוא מציל את עצמו מעבירה חמורה שכזו.
חכם יוסף מאזוז, יוסף חיים, פרשת לך לך, תשע"ב (2012), עמ' י"ט. מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין מנהגי ישראל
מלמד לקורא בתורה על מיתת נדב ואביהוא, יקרא בהתרגשות.
'להוריד דמעות על אדם כשר' - הרב חיים חורי, זכר צדיק לברכה, שהגיע לאי ג'רבה בסוף מלחמת העולם השנייה, בפרשת 'אחרי מות', ונתכבד בקריאת ספר תורה של יום שני או חמישי. אותה שעה התרגש הרב בקריאתו זו, עד כדי בכיה ממש. ענה לו הסבא ואמר: זה ידוע. מצווה לקרוא קריאה זו בהתרגשות רבה, על מיתת שני צדיקים גדולים כמו נדב ואביהוא. ושכרו כפול מן השמיים, ולא יראה מיתת בניו בחייו.
חכם יוסף מאזוז, יוסף חיים, פרשת לך לך, תשע"ב (2012), עמ' כ"ג-כ"ד. מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין גאולת ישראל
מלמד לעלות לארץ ישראל בהיותו כיין טוב מתוך אהבתו אותה.
'המצווה הנכונה והישרה, הלא היא בהיותו כיין טוב שיושב על שמריו, מלא מכל טוב, שקט ושאנן, ועם כל זה איוותה נפשו, לבוא לגשת אל ארץ קדושה. עם שיודע שנקנית בייסורים' - גם בזמנינו, היו כמה עולים, שהגיעו לארץ ישראל מתוך לחץ ואילוץ, ולא האירה להם הישיבה בה. ואלו שהגיעו מתוך אהבת ארץ ישראל, זכו להתיישב בה בשמחה, שהתיישבות בארץ ישראל מקרבת את הגאולה.
חכם יוסף מאזוז, יוסף חיים, פרשת שמות, תשע"ב (2012), עמ' צ"ז-צ"ח. מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין צדקה וחסד
מלמד שנזקק לדבר מה לצורך שבת, שואל מבעל חנות יהודי
'רבים שגו לילך בשבת אחר חצות היום, לקחת פירות וירקות מבעלי חנויות גויים לסעודה שלישית ולמוצאי שבת' – כשהיו נזקקים בעלי בתים לדבר מה לצורך שבת, כגון יין לקידוש או לפיצוחים, היו הולכים לבתים של בעלי חנויות יהודים, ומקבלים מהם בהשאלה, את מה שליבם חפץ, ולאחר השבת מתחשבנים איתם, ואין פוצה פה ומצפצף, לא מפי רבנים ולא משום גורם אחר. כנראה מכל מקום, מאחר ואין הקבר הזה קבוע אלא במקרה, וגם אין בזה שום משא ומתן, אלא בתורה השאלה בעלמא, לא הקפידו הרבנים.
חכם יוסף מאזוז, יוסף חיים, פרשת מקץ, תשע"ב (2012), עמ' ע"א. מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין לימוד התורה
מלמד שאסור להיות מגזים שעיניו ישוטטו בספר, בשעת הילוכו.
'איך נעשה כהיתר עוון ביטול תורה. עוסקים בטיול ובשיחה בטלה, במקום לקחת ספר לימוד' - אך אסור לו להיות מגזים, כגון אותם אנשים ההולכים ברחוב וספר פתוח בידם, וכאילו לקיים מה שכתוב: 'ובלכתך בדרך'. בטוחני כי לא התכוונה התורה עד כדי כך, אלא במחשבה אולי או היוצאים לדרך לכמה ימים מחוץ לבתיהם, שישתדלו לאפשר לעצמם לעסוק בתורה, גם כשהם רחוקים ממקומותיהם.
כי אם חלילה עיניו בספר ישוטטו בשעת הילוכו, ועלול הוא להסתכן מאיזו סיבה, מי יתבע דמו? ומיהו זה שישלם דמי נזקו? אלא בוודאי התורה ניתנה לבני אדם, ולא למלאכים, וכמו שמותר לעסוק במלאכתו, ומתבטל מדברי תורה, כך מותר לו ללכת בדרך כל אדם, ומתבטל דברי תורה.
חכם יוסף מאזוז, יוסף חיים, פרשת תולדות, תשע"ב (2012), עמ' מ"א מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין צדקה וחסד
מלמד חסד של אמת, שאינו מצפה לגמול, ואפילו עם החיים.
'ועשית עימי חסד ואמת - על שם חסד שעושים עם המתים, שאינו מצפה לתשלום גמול, וזה יקיים האדם: ויעמוד בין המתים ובין החיים' - לכאורה, אין חסד של אמת, רק זה שעושים עם המתים. ולא היא, אלא כל חסד שתעשה, ואפילו עם החיים, יכול להיות של אמת. אם תשכח ותתעלם ממנוף ואינך מצפה לגמול.
חכם יוסף מאזוז, יוסף חיים, פרשת ויחי, תשע"ב (2012), עמ' פ"ה מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין בין ישראל לעמים
מלמד מלכות אדום לא יכול לכלותם מעל פני האדמה.
'בכלל לא תגנוב הוא הלווה מאחרים, ובדעתו שלא לשלם' - אם בתחילה היה בידו אפשרות לפרוע, אך נקלע למצב שלא היה יכול לפרוע, אסור לו להתחמק מהמלווה, וינסה לפייסו, ויבטיח שיקבל את כספו. אין הבדל בזה, בין מלווה יהודי למלווה גוי, אדרבא. בגמרא אמרו: קשה גזל הגוי, יותר משל היהודי.
חכם יוסף מאזוז, יוסף חיים, פרשת יתרו, תשע"ב (2012), עמ' קכ"ה. מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין אהבת ישראל
מלמד איך יעשה לימוד הנער בטהרה, שהחברה מגוונת.
'צריך חנוך לנער, שיהיה לימודו בטהרה' - ועניין החברים, בעיקרו הוא רעיון טוב ומועיל, וכמו שכתוב: 'חרב אל הבדים' - היינו למתבודדים. אבל בעזרת החברים מתחדדת השמועה והעולם יהיה פתוח לפניו, וכמו שאמרו: 'לעולם יהיה אדם מעורבת עם הבריות', רק מאחר 'והנער נער' והחברה מגוונת, ויש כאלה חכמים לרעה, ו'איוולת קשורה בלב נער' - מי יערוב לנו, שלא תצא שום תקלה כתוצאה מהחברה, ולכן יש צורך בתשומת לב רבה, לדעת על מה יש להעיר, ועל מה ניתן להבליג ולהתעלם.
חכם יוסף מאזוז, יוסף חיים, פרשת בראשית, תשע"ב (2012), עמ' ה. מתוך 'החכם היומי'
