חכם משה עטיה

חכם משה עטיה נולד לאביו חכם יצחק מכלוף עטייא, ולאימו שמחה בת החכם שלמה אנקאווה, בשנת תר"ס (1900) בעיר מידלת במרוקו. אמו נפטרה בקטנותו, ואביו נשא אישה אחרת. הוא גדל בתורה וביראה, בהתמדה עצומה ומתוך דוחק גדול, והיה תלמידו המובהק של החכם המקובל שלמה אמסלם, רב העיר מידלת. הוא נשא לאישה את מרת עיישה, בת החכם יחיא דהאן, ונולדו להם חמישה ילדים: חכם מכלוף עובדיה, חכם יעקב, חכם יצחק, מרת ג'והאר אתרזמאן ומרת שמחה שטרית. בזיווג שני, נשא לאישה את בת רבו, מרת מזל טוב. 
בשנת תרפ"ט (1929) חתם עם רבו, החכם שלמה אמסלם, על תקנת הקהל. אחר עבר למכנאס, שם למד מפי החכם מרדכי עמאר. אחר שנת ת"ש (1940) נתמנה ע"י החכם יהושע בירדוגו, רבה הראשי של מרוקו, למסדר גיטין בעירו מידלת. בשנת תש"ט (1949) נתמנה לרב העיר דבדו. ושימש חבר בית הדין בעיר אוג'דה. בשנת תשי"ב (1952) נתמנה לדיין ורב העיר תאוויררת. בשנת תשט"ז (1956) חזר למידלת, ושימש רב העיר. בשנת תשכ"ג (1963) נפטר רבו, חכם שלמה אמסלם. העיד עליו החכם יוסף משאש, שהנהגתו הייתה במקל נועם, ובטוב דעת וטעם. נודע כדרשן מצוין, מתגבר כמעיין, מלא וגדוש חכמה, בינה ודעת יתרה, ויראת ה' טהורה. הוא העמיד תלמידים רבים ועצומים, ובתוכם, בן רבו, החכם מסעוד אמסלם, והחכם יצחק זינו. היה בקשרי מכתבים עם חכמי דורו, ובתוכם החכם יוסף משאש, והחכם מאיר אבוחצירא.
בשנת תשכ"ז (1967), יצא לגמלאות, כדיין בבית הדין הממשלתי. הוא וויתר על גמלתו, זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בקרית גת. הוא סירב לקבל על עצמו משרת רבנות, והיה מבאי בית הכנסת 'ברית שלום'. רבים מחכמי ישראל, באו להקביל פניו, והוא תמיד הקפיד על הכנסת אורחים, בסעודה ובמשקה, בפיוטים ובדברי תורה. 
בשנת תשל"ג (1973) יצא לאור בירושלים ספרו 'מעט מים' ובו שאלות ותשובות, קיצור דיני איסור והיתר, וביאורים על הגמרא, שהובאו בחוק לישראל. בשנת תשנ"ט (1999) יצא לאור מהדורה שניה של הספר.
חכם משה עטיה נפטר ביום י"ב מנחם אב תש"ן (1990), ומנוחתו כבוד בבית העלמין בקרית גת.