כתוב במדרש: 'ושמחת בכל הטוב' - אין טוב אלא תורה, לפיכך הזהיר משה: 'עשר תעשר'. עד כאן. - והוא תמוה. ואפשר לומר בהקדים מה שחקר הרב נ"ב לפי דברי רבותינו זיכרונם לברכה בפסוק: 'מלוה ה' חונן דל' - שהנותן צדקה מלווה הוא לה' יתברך, אם כן הרי זוהי ריבית שכמה יעודים טובים בשכר הצדקה. ואין לומר משום שכתוב: 'מי הקדימני ואשלם' ולכן זו לא ריבית כיוון שהכל שלו, שהרי בעשותו משפט וצדקה נעשה שותף להקדוש ברוך הוא. וכן אחר שמברך על הנאתו - זה נקרא שלו כמו שכתב הש"ס: 'כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה' - שאחר ברכה 'הארץ נתן לבני אדם', ולא שייך לגביו 'מי הקדימני ואשלם'. ותירץ הרב לחקירה זו, שעיקר הלוואה היא לעני, והקדוש ברוך הוא פורע בעדו הריבית, ובדרך זו מותר לדעת רבינו תם, שלא אסרה תורה ריבית, אלא הבא מיד הלווה למלווה לא על ידי שליח. ומטעם זה מותר גם כן לנסות במעשר כמו שכתבו זיכרונם לברכה, ולא הווי ריבית כיוון שהוא על ידי שליח, והנה רוב הפוסקים כתבו על דבר זה של רבינו תם, שדווקא לבעל תורה מותר לגלות אבל לא בפני עם הארץ שמזלזל על ידי זה באיסורים. אמור מעתה כוונת הדרש הנזכר: 'ושמחת בכל הטוב' - אין טוב אלא תורה, ועל ידי התורה מותר ליקח הריבית על ידי שליח, ולפיכך משה מזהיר לישראל: 'עשר תעשר' ואין חשש ריבית כלל.

'בשלום יחדיו אשכבה ואישן' - דרך הלצה ורמז, כמה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'איש ואשה זכו - שכינה ביניהם, יו"ד באיש וה"א באישה, לא זכו - אש אוכלתן - דהיינו שיסתלק יו"ד מאיש ונשאר אש וה"א מאשה ונשאר אש, וזהו: אש אוכלתן'. עד כאן. - וזה שאמר שעל ידי 'בשלום יחדיו' - האיש ואשתו, ולא יש קטטה ביניהם אז 'אשכבה' - אש כבה, דהיינו: שיכבה האש על ידי השכינה השרויה ביניהם, יו"ד באיש וה"א באשה, ולא יהיו אש, אש.

שמעתי ממורינו ... רבי אברהם עלוש, זיכרונו לברכה, בעל מחבר ספר 'ברית ותורה', וזה לשונו: 'כל הלומד חכמת הקבלה נקרא בן לקדוש ברוך הוא'. וגם כן 'על ידי לימוד חכמת הקבלה תבוא הגאולה'.

אפשר לרמוז כמו שכתב הרב 'פני דוד', זכר צדיק לברכה, משם זקנו זיכרונו לברכה, שתיבות 'בראשית ברא' בגימטרייה: 'שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד'. עוד כתב הרב הנזכר משם הרב מהר"י אלפנדארי זיכרונו לברכה, על מה שאמרו: 'כל המעלים עיניו מן הצדקה, כאילו עובד עבודה זרה' - כי הנה בעבודה זרה טוענים אומות העולם: אם אינו חפץ בעבודה זרה, מדוע אינו מבטלה?! - והסתירה לזה ממצוות צדקה, שרצונו הא-ל יתברך לרחם על העניים, שאם אוהב את העניים למה אינו מפרנסן? - אלא מוכרח שמעשה אדם עדיף. גם כן גבי עבודה זרה - אינו חפץ בה, וציוונו לבטלה, ולשמש אחרית, וזה שמעלים עיניו מן הצדקה מורה שמקיים טענת אומות העולם. עיין שם. עוד כתב הנזכר משם 'ספר החרדים' - ששמים וארץ רומזים לעשירים ועניים, ומעתה אפשר שזה שאמר: 'בראשית ברא' - בגימטרייה: 'שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד' - שרמזה תורתנו הקדושה, יחודו יתברך, שהוא אחד, ומבלעדיו אין א-להים ואין טענה של אומות העולם: אם אינו חפץ בעבודה זרה, למה אינו מבטלה?! - שמעשה אדם עדיף, תדע שהרי ברא א-להים שמים וארץ - דהיינו: עשירים ועניים, וציוונו לפרנסם - שעשירים יפרנסו את העניים, ואם הוא אוהבם, למה אינו מפרנסם? - אלא ודאי שמעשה אדם עדיף, וה' א-להינו ה' אחד:

מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שמינוי דיינים מושיבם בארץ, וקביעותם מבטל טענת רוב. 'צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ' - ופירש רש"י: כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים, להושיב את ישראל על אדמתן. עיין שם. וצריך לדעת למה. אמנם ידוע שמן הדיינים מוכח שמעשה אדם עדיף, משלא דן הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. ... דהיינו שתלך אחר בית דין יפה, ומשם בארה שמעשה אדם עדיף, ואם כן אין עוד טענת אומות העולם: אם אינו חפץ בעבודה זרה, למה אינו מבטלה?! וכאמור. אך עדיין נשארה טענת הרוב, ולבטל טענה זו צריך שיקבעם בארץ ישראל, כך שיהיה להם דין קבוע. וזה שכתוב: 'למען תחיה' - רוצה לומר, שלא תטעה ותלך בטענת רוב, 'וירשת את הארץ' ויהא לו קבוע, וזהו מה שכתב רש"י: כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להושיב את ישראל על אדמתן, שבלא מינוי הדיינים אפשר שלא יירשו את הארץ, שלמה יירשו? - אם משום שיש להם דין קבוע לבטל טענת רוב, הרי עדיין יש להם טענת למה אינו מבטלה?! - וזה שייך אפילו בארץ ישראל, ואם כן מה מועיל במה שיוקבעו בארץ ישראל? - וזיכן על ידי מינוי הדיינים, שמזה מוכח שמעשה אדם עדיף, ומזה חלפה הלכה לה טענת למה אינו מבטלה, ועל ידי זה 'למען תחיה וירשת את הארץ'.

אפשר לרמוז כי סופי תיבות: 'צור ילדך תשי, ותשכח אל מחוללך' - גימטרייה: 'רפח' שהוא גימטרייה 'פזר' עם הכולל. בהקדים מה שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה, ששאלו הפילוסופים את הזקנים: אם הקדוש ברוך הוא אינו חפץ בעבודה זרה, למה אינו מבטלה?! - אכן הסתירה לזה היא שמעשה אדם עדיף, לזכות את העשיר בעני, שאם לא תאמר כן למה הקדוש ברוך הוא אינו מפרנסן?! - וזהו: 'צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך' - וכוונת הכתוב שיש לכם טענת הפילוסופים: אם אינו חפץ בעבודה זרה, למה אינו מבטלה?! לזה רמז בסופי תיבות: 'פזר' - רצה לומר: הלא יש לך לדעת מצדקה כי מעשה אדם עדיף, ומזה הסתר עושה לטענת הפילוסופים.