'בטנך ערימת חיטים, סוגה בשושנים - רוצה לומר: אם תרצה לעמוד ב'סוג' שלה, תביט ותבין מעניין השושנים - היות בניינה ויציאתה בין החוחים, כך היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, ואין עניות אלא מן התורה ומן המצוות. ומבני בניו של סיסרא וסנחריב לימדו תורה ברבים, סוד הנשמות המוטבעים בקליפות ובתחבולותיו, לבני האדם להוציא בלעם מפיהם.

'אם לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי-לך בעקבי הצאן' - ואמר: 'היפה בנשים' להגיד, שאף היותו כל כך גרוע, עם כל זה - ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון. וכדברי הזוהר הקדוש: שכשם שהעקבות הם פסולת שבאדם, והם צורך גדול עד שאם לא יהיה לאדם עקב, הרי הוא נקרא בעל מום עד שאינו נקרא אדם כלל ועיקר, כך 'מחוטב עציך עד שואב מימך' - הם צורך גדול, שהמושלם, אם הוא, מושלם הוא בגרוע על כן כינה אותם בלשון 'יופי' - היפה בנשים.

וראיתי כמה אנשים לומדים ספר תהילים, כל יום ויום, אבל במרוצה, בהבלעה. ומי יתן וישמעו ללמוד ספר אחד בכוונה, בהכנעה, ביראת הלב, בדקדוק, במפיק שבאיזה אותיות, בשיבולת ובסיבולת. וספר אחד, שהוא הרבה פחות ממנו, יעלה לרצון לפני מלך מלכי המלכים, יותר מהקורא כל ספר תהילים על פי דרכו שבודה מליבו. ונקוט זה בידך אומרו יתברך: למה לי רוב זבחיכם אמר ה'. ומה מאוד גרוע ונפסד כל אדם ערל שפתיים דהיינו שאין לו שגרת לשון, ועוד, אין לו קול, ובלא דבר והכרח, קם מעצמו לשליח ציבור, ופוגם בכל הנזכר. גם לאחרים הנמשכים אחריו להשיגו אשר בפיהם ועל ידי סרסוריו, צריכים לצפצף ביחד קול דברי א-להים חיים.

'ארץ אשר ה' א-להיך דורש אותה תמיד. עיני ה' א-להיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה.' - וליבו שם כל הימים, אף בגלות לא זז מחבבה. מקום השלמות, מקום הקדושה והטהרה, מקום השמיטין והיובלין, מקום הראייה, מקום מוכן למצוותיו יתברך שמו, מקום מוכן לטובה המתחכם בתורתו הקדושה, מקום מוכן להשראת שכינתו יתברך, מקום להשגת רוח הקודש והנבואה, מקום המנוחה והקוממיות, מקום אריכות ימים ושנים, ארץ חיטה שעורה וגפן ותאנה ורימון זית שמן ודבש, ובה נכרת ברית, מקום שבה קניין אחד, מקום המלכות, נבחרת מכל הארצות, מקום השמחה, מקום הכפרה, נאווה קודש עוז ותפארת ותהילה, מה נורא הדום רגליו, מקום הישועה, מקום התחייה והגאולה, מקום הנקמה להמשעבדים בבניו, מקום שמלך מלכי המלכים הקב"ה איווה למושב לו, מקום השלום, ההר הטוב הזה והלבנון, יפה נוף משוש כל הארץ, מקום מכוון כנגד מלכות של מעלה, מכון שבתו בשמי מרומים, מקום מעבר לכל הנשמות, מקום מובדל בקדושה בין הקודש ובין קודש הקודשים, מקום שממנו נברא העולם, מקום שממנו יצא אורה לעולם, מקום ייחודו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

וכל מי שנגע ה' בליבו, ורוח לבשתו, ונדבה ליבו, ונתגדלה מערכתו, לכתת רגליו לעלות ולהתראות את פני האדון ה', יפריש מעות של מצווה, לכלל ולפרט, כאומרו משאר ההוצאות, כברכת ה' אשר נתן לו, ומעות ההוצאות אם יותירו - יותירו לו ואם פחתו - פחתו לו. ותדעו נאמנה, שמה שיוציא האדם מהוצאות לעלות לארץ ישראל, אין מחסור, בהיותו עושה המצווה בחיבה ובשמחה לשמה. וגם הוא סימן טוב לאדם לכל ענייניו. ועוונותיו מתכפרים, וגם סיוע גדול יהיה לו, לזכותו אחר זמן, לדור בתוכה ולהיקבר בה.

אספרה שמך, לאחי בתוך קהל אהללך, זכרתי ימים מקדם, שעוד הייתי טלה, אור נוגה, בעיר המהוללה איזמיר, יגן עליה א-לוהים, משני צנתרות הזהב הרבנים המובהקים יוסף ומשה אשכנזי, זיכרונם לברכה, ושם נמצאו והיו בחג הפסח, וגילו מצפוני ליבם להיות הוגים בשבח ההלל של יציאת מצרים כל אותה הלילה לאנשי מעשה. ולא איחרו לעשות הדבר ונתקבצו בבית וועד לחכמים. ... ומשם והלאה זיכני השם יתברך, לעמוד על עומדי בכל שנה ושנה, הוא הלילה הזה לה' להשתבח בתהילת שבח הקדוש הזה.