חכם מכלוף א-דאודי


חכם מכלוף א-דאודי

לידה: תקפ"ה, 1825
פטירה: ד כסלו תר"ע, 1909
החכם היומי, מאגר מידע על חכמי יהדות ספרד
מקצת שבחו

חכם מכלוף א-דאודי נולד לאביו חכם דוד ולאימו ריינה למשפחת לוצקי, בשנת תקפ"ה (1825) במראכש, במרוקו.
בשנת תקצ"ז (1837) זכה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל, שהתיישבה בעיר צפת. גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי העיר צפת, ורכש בכוחות עצמו את ידיעותיו בשפה הערבית, התורכית והפרסית.
בשנת תר"ג (1843) הוסמך כרב ומורה הוראה. אז גם נשא לאישה את מרת רחל, בת החכם מרדכי עבו, ונולדו להם שלושה ילדים: אסתר, שלום ונעמי.
בשנת תר"ה (1845) יצא בשליחותו הראשונה מטעם חכמי העיר צפת וכשליח כולל רבי שמעון בר יוחאי לקהילות יהודיות בחוץ לארץ. במהלך חייו יצא בשליחות חמש פעמים. במסעותיו זכה לכבוד ויקר בקהילות בהם ביקר, ולהגנת מושלי המחוזות, שהעמידו לרשותו כרכרות, וליווי של פרשים.
בשנת תרכ"ג (1863) יצא לשליחות לבגדאד, כורדיסטן, פרס, הודו ותימן. בשנת תרמ"ג (1883) יצא לשליחות בין ערי טורקיה ויוון, רומניה, בוכרה וגיאורגיה. בהגיעו לקושטא, התארח בביתו של החכם באשי משה הלוי, ונרקמו ביניהם קשרי ידידות. בשנת תרמ"ו (1886) יצא לשליחות בין ערי מצרים, טריפולי, תוניס אלג'יר, מלטה ומרוקו. בשליחות זו, אסף כספים גם לכוללות האשכנזים בצפת.
חכם מכלוף א-דאודי שימש נציג היהודים במועצת העיר צפת, ואף שלא הייתה בידו השכלה משפטית, הוכר ע"י השלטונות כמייצג היהודים בבתי המשפט. בשנת תרמ"ט (1888) נרצחו בצפת שני יהודים, בעל ואישה, ובנם נפצע. הרוצחים נתפשו ונכלאו בכלא עכו. במסגרת ההליך המשפטי, חכם מכלוף א-דאודי, חקר את הרוצחים, שדינם נגזר למאסר עולם. בעקבות הצלחתו, פנו אליו יהודי הערים צפת, טבריה, עכו וחיפה לשמש רבם. בשנת תרמ"ט (1889) מונה לחכם באשי ועבר לעכו. כשהקהילה היהודית בחיפה גדלה, עבר לעיר חיפה.
חכם מכלוף א-דאודי היה בקשרים טובים עם אנשי הדת המוסלמיים, ועם המושל הטורקי, ומצודתו הייתה פרושה בכל הגליל. לא אחת, כשיהודים היו בסכנה, דאג שהמושל ישלח פלוגת פרשים להגן על יהודים. כך היה בטבריה, כשדייג מוסלמי נהרג ע"י אשת שותפו היהודי, והיה חשש להתנפלות המון מוסלמי על בתי היהודים. חכם מכלוף א-דאודי דאג גם לקבל אישור המושל להבריח את הזוג מטבריה בשמות בדויים למצרים. חכם מכלוף א-דאודי עמד בקשרים עם הוואלי בביירות, כדי לסייע ליהודים לפתור בעיות עם השלטונות הטורקיים, וליישב סכסוכים עם שכניהם היהודים. כך סייע ליהודים שהחלו להגיע ממזרח אירופה, ולא נחשבו נתינים עות'מאניים.
בשנת תרנ"ז (1897) היה ממייסדי חברת 'משכיל אל דל' בעיר צפת, שדאגה לטיפול רפואי לעניי העיר. בשנת תרנ"ט (1899) כתב הסכמה לתרגום לערבית של הספר אהבת ציון, שחיבר אברהם מאפו. בנו שלום א-דאודי, שהיה מורה לעברית ולערבית, בכמה בתי ספר בגליל תרגם את הספר לערבית.
חכם מכלוף א-דאודי נפטר ביום ד' כסלו תר"ע (1909) ומנוחתו כבוד בבית העלמין בצפת. בנו, שלום א-דאודי, חיבר אוטוביוגרפיה, תחת השם 'התועה בסבך החיים', ובו תיאר גם את פעילות אביו. תשובותיו פורסמו בספריהם של הראשון לציון, החכם באשי, יעקב שאול אלישר, ושל החכם באשי של טבריה, חכם אהרון בכור אלחדיף.

מדברי החכם בעניין לימוד התורה
מלמד שאין חדש תחת השמש, שההמצאות היום אינם בגדר חדש.
אמר האדון: שלמה המלך כתב בקהלת 'אין כל חדש תחת השמש', ואני שואל את אדוני, האם בזמן שלמה היה שח־רחוק, טלגרף או רכבת? ענה לו אבא: לא היו כל אלו הדברים, ואל תהיה תמה בזה, כי אם גם לא היו בימיו, בכל זאת אינם נקראים לדבר חדש, ואני אסביר לכבודו את הדבר הזה בפשטות גמורה. הדבר אשר יקרא בשם חדש אל נכון הוא דבר המתהווה ... זאת אומרת, שנוצר בלי יסוד לו לפניו כמו שברא א-לוהים את התבל מתוהו ובוהו, שברא יש מאין, ככתוב בתורתנו הקדושה: 'ויאמר א-לוהים יהי אור ויהי אור', וכן על זה הדרך, אלה שנוצרו שום יסוד, רק במאמרו יתברך נבראו, ויהיו יש מאין, ברם השח־רחוק והרכבת ועוד המצאות אחרות, שאנו רואים בימינו, אינם נקראים חדש, כי יסודם הלא נמצאו באדמה, למשל לולא מצאו החכמים בבטן האדמה, כל החומרים ממתכות כמו ברזל, מגנט, פחמי אבן אש, לו נקבצו אז כל חכמי התבל, לא היו יכולים לעשות טלגרף או מכונת קיטור של הרכבת וכן עוד דברים אחרים, ולזה לא ייקרא חדש אלא הרכבה. הנה אני אברר לך את העניין במשל יותר פשוט. בשולחן זה העומד לפנינו, הלא זה עשהו הנגר בקחתו קרשים ודפי עץ ... וזה נקרא הרכבה ולא יותר, אך בשום אופן איננו חדש. כי הלא הקרשים שהנגר השתמש בם למתכונתו זו, הם מעץ, והעץ הלא הוא זה שצמח באדמה, וכן המסמרים שנתהוו מהברזל שיצא ממתכת שבאדמה, ולולא העץ והמסמרים אז לא היה יכול שום אומן גדול בתבל לעשות שולחן, ולזה קוראים הרכבה. האדון הוציא עיפרון ורשם זה בפנקסו.
חכם מכלוף א-דאודי, עדות בנו שלום א-דאודי, ממעשה ששמע מפי אביו, תרנ"ג (1883) מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין אהבת ישראל
מלמד לתרגם ספר אהבת ציון, לעורר שפתינו המחברת כל איש.
גם אלה לנבונים יבינו כי רבים מחכמינו זיכרונם לברכה, עשו והעתיקו ספרים רבים בכתב ובלשונות שונות, כאשר העיד החכם רבי אברהם בן עזרא, זיכרונו לברכה והרב בעל ספר הדורות, והספר תעודה בישראל לרבי יצחק בער לווינזון, ורבים כמותם, זיכרונם לברכה. ובראותי צעירי בני עמנו, השם ישמרם ויחיים, עוגבים אחרי קריאת ספרים מסיפורים שונים, הנעתקות משפות לועזיות אל שפתי המדינה. לזאת אמרתי לבני, השם ישמרהו ויחייהו, להעתיק את הספר הנחמד אהבת ציון להחכם מאפו, זיכרונו לברכה בשפת ערבית. ואם אמנם כי תוכו רצוף אהבה, אך אהבה טהורה היא ונאמנה ומוסר השכל. וכאשר ילמדו וידעו את רום ערכו מול ספרי חול אחרים. אזי יתעוררו לשאוב ממקורו בשפתינו הקדושה, ויתענגו על נועם אמרותיו הנשגבות ויופי מליצותיו הצחות, ותהיה שפתנו המחברת כל איש יהודי שגורה בפיהם.
חכם מכלוף א-דאודי, הקדמת החכם באשי לתרגום לערבית של הספר אהבת ציון לערבית, אלכסנדריה, תרנ"ט (1899) מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין צדקה וחסד
מלמד חובה ומצווה רבה להחזיק במעוז החברה הקדושה.
גם אני החתום מטה, ואקיל חכם באשי, מעיר הקודש עכו, תיבנה ותיכונן, באתי ביהודה ועוד, לקרוא ולקיים ולאשר, חתימת ראשי ומנהלי מיסדי החברה הקדושה 'משכיל אל דל', השם יחיים וישמרם, שנתייסדה לטובת אחינו בני ישראל, בלי הבדל כמבואר בספר התקנות הזה, ובוודאי חובה ומצווה רבה על כל איש ישראל, מי בחוץ לארץ ומי בארץ הקודש, לתמוך ולהחזיק במעוז החברה הקדושה הזאת, שתועלתה ידועה, בין בגשמית בין ברוחנית, מפעל חסד היותר נחוץ.
חכם מכלוף א-דאודי, ספר תקנות והנהגות חברת משכיל אל דל, ירושלים, דפוס פרומקין, תרנ"ז (1897) מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין בין ישראל לעמים
מלמד לעמוד בפרץ, להיות חומה, להציל אחיו מרעתם.
מה יכול אני להגיד לאדוני מהטובות, שהוא היה עושה עמהם, ואפילו לשונאיו, שכמה פעמים נפלו מהם בעלילות בידי הממשלה להרע להם, והוא היה עומד בפרץ באונו והונו, להצילם מרעתם. ויש לאל ידו מחסד האל יתברך עליו בעיני השררה, ירום הודה, והוא חומה עליהם להטיב להם בכל מכל. ואגיד לאדוני אחת מני אלף, שהיו בנותיהם יוצאות לשאוב מים מהמעיין, שם חוץ למחנה העברים, ביום ובלילה, ובני הגויים מתעללים בהם. והוא עמד בכל עוז, עד שהביא להם אמת המים לתוך מחנה העברים, ועשה להם בריכות מים חיים, אשר עין הרואה תשתוקק לראותם.
חכם מכלוף א-דאודי, איגרת בעניין סניור מרדכי מעתוק הלוי, צידון לראשון לציון החכם באשי ישא ברכה, ביום כ"ב תמוז תרנ"ז (22 ביולי 1897). מתוך 'החכם היומי'

״דע שמנהגינו להדליק נר נשמה לכבוד הצדיקים ולעילוי נשמתם, שנאמר נר ה׳ נשמת אדם. ומה טוב להוסיף מאור התורה על אור הנר, שנאמר נר מצווה ותורה אור. ומה טוב להרבות מתורת הצדיק ביום פטירתו, שאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי כל תלמיד חכם, שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. ואף אם כל השמים יריעות, וכל בני אדם לבלרים, וכל היערים קולמוסים, איננו יכולים לכתוב מה שלימדו רבותינו. אך טוב מעט לצדיק, ובזכות תורתו הקדושה, ובזכות הלימוד שילמדו ישראל בשמו, ביום פטירתו, הקב״ה ישים חלקנו עמהם, ולעולם לא נבוש כי בקב״ה בטחנו, ועל חסדו הגדול באמת נשעננו, ומה רב טובך אשר צפנת ליראך.״

החכם היומי - מאגר מידע מקוון לספרות יהודי ספרד

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר - ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: