חכם משה ג'יעאן זרקינא


חכם משה ג'יעאן זרקינא

לידה: תרצ"ב, 1932
פטירה: יד אייר תשפ"ג, 2023
החכם היומי, מאגר מידע על חכמי יהדות ספרד
מקצת שבחו

חכם משה ג'יעאן זרקינא נולד לאימו מרת נג'ימה ולאביו מר יוסף ג'יעאן בשנת תרצ"ב (1932) במצראתה, לוב.
ראשית תורתו למד מפי חכמי מצראתה, ובתוכם חכם משה בלולו, חכם גבריאל ג'נאח וחכם כלופא גלאם. בשנת תש"ה (1945) אחר הפרעות ביהודי לוב, בהם נרצחו 130 יהודים, עברה משפחתו לטריפולי, שם גרו בשכונת א-דהרא. הוא למד בישיבת דאר ביבי מפי רבו החכם יוסף (סופה) זרוק, ולאחר מכן למד בישיבת נווה שלום.
בשנת תש"ח (1948) יצא לאיטליה במסגרת עליית הנוער להכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל. בשנת תש"ט (1949) זכה ועלה לארץ ישראל, והיה ממייסדי מושב עלמה בגליל.
אחר הקמת המושב, החל ללמוד הוראה במכללת גבעת וושינגטון. הוא עבר למעברת שבות עם (בית ליד), ונשא לאישה את מרת ג'ינה, בתם של מרים וניסים (מאני) ג'רבי, ונולדו להם בנים ובנות. במעברה שימש מורה בבית הספר היסודי. בהמשך ניהל את בית הספר מפתן בית ליד. אחר שעבר לנתניה ניהל את מועדון הנוער ילין ולימד בבית ספר יבנה בגבעת אולגה. בשנת תשמ"ט (1989) הוציא לאור חוברת 'עלי זית' לזכרו של חכם יוסף (סוסו) תשובה, הי"ד. בשנת תשנ"ב (1992) הוציא לאור את הספר 'זוהר משה' על חכם משה בלולו וקהילת יהודי מצראתה. בשנת תשנ"ג (1993) הוציא לאור את הספר 'מעלה הרכס' על חכם כמוס סופר וייסוד היישוב עלמה. בשנת תשנ"ג (1993) היה ממייסדי בית הכנסת אח"י דקר בנתניה לעילוי נשמתם של צוות הצוללת דקר. הוא עמד בראש בית הכנסת, והקים בסמוך לו, אנדרטה לזכר הנרצחים בפרעות בלוב.
הוא חכם משה ג'יעאן זרקינא שימש חבר בהנהלת הארגון העולמי של יוצאי לוב. קיבל אות יקיר העדה, אות יקיר החינוך הדתי, ובשנת תשנ"ז (1997) זכה לקבל אות יקיר העיר נתניה. בשנת תשנ"ח (1998) הוציא לאור את הספר 'גשר חסון' על חכם כליפה ג'רמון חסאן. בשנת תשס"ג (2003) הוציא לאור את הספר 'גשר הדקר' על ייסוד בית הכנסת אח"י דקר, תולדות ומנהגי יהודי לוב. בשנת תשס"ה (2005) נרצח נכדו, סמל מאור משה ג'אן, הי"ד בפיגוע טרור בעיר נתניה. בשנת תשס"ט (2009) הוציא לאור את הספר 'מעיין גנים', ספר הנצחה עם חידוש תורה אמונה וביטחון. בשנת תש"ע (2010) מתה עליו אשתו, לעילוי נשמתה הוציא לאור בשנת תשע"ד (2014) את החוברות 'טל אורות' לימוד ליום פקודת השנה כמנהג יהודי לוב על פי ספר בית מנוחה. בשנת תשע"ד (2014) התפרסם מאמרו 'מנהגים ייחודים בקרב יהודי מצראתה' בספר 'יהודי אלג'יריה ולוב'.
חכם משה ג'יעאן זרקינא נפטר זקן ושבע ימים, וזכה לראות בני נינים. הוא נפטר ביום י"ד אייר תשפ"ג (2023), ומנוחתו כבוד בבית העלמין וותיקים בנתניה.

 

מדברי החכם בעניין לימוד התורה
מלמד אין אומרים תחנון 40 יום מיום הכנסת ספר תורה חדש
כאשר מביאים ספר תורה חדש לבית כנסת, היו מוצאים אותו לקרוא בו בפרשת השבוע במשך ארבעים יום, ובמשך אותם ארבעים יום נהגו שלא לומר וידוי ונפילת אפיים. ומנהג זה מבוסס על אדני קודש על סמך הכתוב: 'ואנוכי עמדתי בהר כימים הראשונים, ארבעים יום וארבעים לילה' – לשון עמידה של שמחה, ולא כארבעים ימים האמצעים שנאמר 'ואתנפל' – לשון נפיל אפיים. וכדאי שהכנסת ספר התורה החדש, יהיה קרוב ככל האפשר לחג השבועות כדי שארבעים יום אלה של השמחה, יהיו חופפים את הארבעים יום בהם עלה משה רבינו, עליו השלום, להביא את הלוחות, ויסתיימו סמוך לי"ז בתמוז.
חכם משה ג'יעאן זרקינא, עאדה, אור שלום, גיליון 94, סיוון תשס"ה (יוני 2005) מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין מנהגי ישראל
מלמד מנהג המימונה באפיית מעין לחמנייה שמרכזה ביצה
נהגו יהודי לוב לעשות מימונה כמין לחמנייה, שבמרכזה נעוצה ביצה לסמן את הגאולה. אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל'. ומכיוון שרוב חודש ניסן יצא, ועדיין לא הגיעה הגאולה, כדי לתת תקווה לעם שהגאולה אכן בו תבוא, נוהגים לעשות את המימונה הזו, שהיא כמין עין. הלחמנייה היא הלובן מסביב, והביצה במרכז היא האישון, שבא לסמל את הכתוב: 'כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון'.
חכם משה ג'יעאן זרקינא, מנהגי פסח, יו-טיוב, אור שלום, כ"ד שבט תשע"ב (17 בפברואר 2012) מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין מורשת אבות
מלמד לקיים מנהג הבסיסה בליל ראש חודש שחל בשבת
במשך דורות רבים, אבותינו בארץ לוב, יחד עם גדולי תורה וחכמים בעלי שם, נהגו בליל ראש חודש ניסן, לקיים את מנהג הבסיסה, גם כאשר ראש חודש ניסן חל בשבת, ולא היה שום ערעור על כך מכל גורם שהוא. והנה לאחרונה, קמו אחדים מבני הדור הצעיר, שבחלקם תורתם אומנותם, והם התחילו להתריע ולהזהיר, שאין לקיים מנהג זה בליל ראש חודש ניסן שחל בשבת. ... ניסיתי אני, להסביר להם בלשון רכה ואדיבה, שאין בזה שום חילול שבת, עובדה שאבותינו ואבות אבותינו, עם כל החכמים וגדולי התורה שהיו בדורותיהם, לא ערערו על כך. ... בעוד, שאת התערובת מכינים ושמים בקערה, כשהיא מוכנה לבלילה עוד לפני כניסת השבת. כך שכל הפעילות בזה בליל שבת היא בסך הכל, שיוצקים על התערובת קצת שמן, ובוחשים אותה באטיות רבה, על ידי זה שמסובבים בתוכה מפתח מימין לשמאל, מעשה שאין בו שום סימן או הרגשת פעילות של גיבול או לישה. ואוכלים אותה בכפית. ... ואין שום סיבה לאסור דבר שמותר לעשותו.
חכם משה ג'יעאן זרקינא, מכתב פתוח, ספר הפנים, אור שלום, כ"ה אדר ב' תשע"ו (4 באפריל 2016) מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין אהבת ישראל
מלמד לא לומר לא טוב הדבר, מה שהזולת עושה
ולמה ניקרא שמו יתר? - על שייתר (הוסיף) פרשה אחת בתורה. והיא שאמר למשה: 'ואתה תחזה מכל העם', ולמה פסח המדרש על ראשית דבריו: 'לא טוב הדבר אשר אתה עושה', שיש ביקורת הורסת, שיש להתעלם ממנה ולא להתייחס אליה. 'לא טוב הדבר' - זו ביקורת הורסת, בשל כך, המדרש התעלם מדברי ביקורת אלה. לעומת זאת: 'ואתה תחזה' - הן דברי ביקורת בונה, עם הצעות קונקרטיות, הצעות מעשיות שמשה רבינו, עליו השלום, קיבל וגם ביצע. לא חוכמה להעביר ביקורת ולומר שלא טוב מה שהזולת עושה. החוכמה היא להתעניין בנעשה ולהציע הצעות קונקרטיות, שניתן להפיק מהן תועלת.
חכם משה ג'יעאן זרקינא, פרשת אחרי מות, הידברות, גיליון 399, כ' ניסן תשע"ט (25 אפריל 2019) מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין בין ישראל לעמים
מלמד לא תבוז דבריהם לעת זקנתם, לעולם תהיה שומע
הפרעות בשנת תש"ה (1945), היו בהפתעה גמורה. היהודים בלוב לא העלו על דעתם שיהיה כדבר הזה. כי רק זמן קצר לפני זה, היהודים עם הערבים אזרחי הארץ, צעדו יד ביד, בדרישה לעצמאות מדינית משותפת לתושבי הארץ. לערבים וליהודים כאחד. בעקבות זאת, השתרשה האמונה בלב היהודים בלוב, כי הערבים תושבי הארץ, אכן הם אחים לחיי חופש משותפים, ובשל כך, היהודים גם ישבו להם בבטחה, ולא התכוננו לעת צרה, ועקב כך, במאורעות הדמים של שנת תש"ה (1945), שהיו בהפתעה, נהרגו בעיר טריפולי ובסביבתה, למעלה מ-130 יהודים, גדולים וקטנים, טף ונשים, ובגופותיהם נעשו מעשי זוועה אכזריים בלתי אנושיים, שאי אפשר לתאר אותם. אולם יש לציין, שלא כל הערבים בלוב היו שותפים לדבר הזה, וכי היו עיירות ומחוזות שהערבים שם, לא רק שלא פגעו ביהודים לרעה, אלא עוד, גם עמדו במשמר להגן עליהם. בין אלה למשל, עיר מולדתי העיר מצראתה, שם, ראשי השבטים הזהירו את התושבים, לבל יגעו לרעה באחיהם היהודים. וגם העמידו שומרים להגן עליהם.
חכם משה ג'יעאן זרקינא, במלאות 70 שנה, ספר הפנים, לבלוב, ד' כסליו תשע"ו (16 נובמבר 2015) מתוך 'החכם היומי'
מדברי החכם בעניין גאולת ישראל
מלמד לראות בשמחת העם בשוב ה' שיבת ציון
למען נזכור הנסים והנפלאות, אשר נעשו לאבותינו ולנו, בשבתנו בארץ ניכר, ולקיים מה שנאמר: 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים', ובזכות זאת, נזכה כולנו להתברך מפי עליון, ונזכה לראות בשמחת העם, בשוב ה' את שיבת ציון, ובבניין ירושלים, תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן.
חכם משה ג'יעאן זרקינא, זהר משה, מבוא, נתניה, אדר תשנ"ב (מרץ 1992) מתוך 'החכם היומי'

״דע שמנהגינו להדליק נר נשמה לכבוד הצדיקים ולעילוי נשמתם, שנאמר נר ה׳ נשמת אדם. ומה טוב להוסיף מאור התורה על אור הנר, שנאמר נר מצווה ותורה אור. ומה טוב להרבות מתורת הצדיק ביום פטירתו, שאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי כל תלמיד חכם, שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. ואף אם כל השמים יריעות, וכל בני אדם לבלרים, וכל היערים קולמוסים, איננו יכולים לכתוב מה שלימדו רבותינו. אך טוב מעט לצדיק, ובזכות תורתו הקדושה, ובזכות הלימוד שילמדו ישראל בשמו, ביום פטירתו, הקב״ה ישים חלקנו עמהם, ולעולם לא נבוש כי בקב״ה בטחנו, ועל חסדו הגדול באמת נשעננו, ומה רב טובך אשר צפנת ליראך.״

החכם היומי - מאגר מידע מקוון לספרות יהודי ספרד

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר - ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: